<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף לז:</h2>
אם היה הקרבן תודה לוקח מן הלחם הבא עמה אחד מעשרה ומניחו עם החזה ושוק והאימורים ומניף, ובשעת התנופה יהיו החלבים למטה והחזה ושוק למעלה ושתי כליות ויותרת הכבד למעלה מהם וכשיש שם לחם מניח הלחם למעלה ומניף את הכל, היה הקרבן איל נזיר מוציא את האימורים ומפריש חזה ושוק ומבשל שאר האיל בעזרת נשים ולוקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל עם אחד מעשרה מן הלחם הבא עמו עם החזה ושוק והאימורים ומניח הכל על ידי הנזיר והכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף (ע"פ רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ט הל' ז'—ט'). ואחר כך מולח האימורים ומקטירן על גבי המזבח אבל החזה ושוק נאכל לכהנים ושאר השלמים נאכלין לבעלים, וכן הלחם שמניף בתודה ואיל נזיר והזרוע בשלה נאכל לכהנים ושאר הלחם עם שאר הבשר נאכל לבעלים (ע"פ רמב"ם שם הל' י"א—י"ב בקיצור). ובתנופה כתוב תנופה הוא מוליך ומביא תרומה הוא מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד לעצור טללים רעים (סוכה ל"ז ב' ורש"י). המורם מתודה ואיל נזיר האמור במשנת איזהו מקומן (נ"ה א') הוא בתודה החזה ושוק והלחם ובאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק והלחם (רש"י שם ורמב"ם שם). ובמסכת מנחות בפרק התודה (ע"ו ב') מפרש שהלחם שמביא עם התודה היו עשרים עשרון סלת עשרה לחמץ ועשרה למצה, מן עשרה של חמץ עושה אותם עשר חלות ומן העשרה של מצה עושה בהן שלשים חלות שוות עשר חלות מאפה תנור עשר חלות רקיקין עשר חלות רבוכה, הרבוכה חולט אותה ברותחין תחילה ואופה אותה מעט ואחר כך מטגנה בשמן על האילפס (ע"פ רמב"ם שם הל' י"ז—י"ט). והלכה למשה מסיני שהיה חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר, מן החצי לוג שהיה לתודה היה חציו לטגן הרבוכה וחציו לחלות ולרקיקין החלות בלולות ורקיקין משוחים, והכהן לוקח מן הכל ארבע חלות אחת מכל מין (ע"פ רמב"ם שם הל' כ'—כ"א והכ"ג) שנ' כן בעניין התודה בפרשת צו (ויקרא ז' י"א—ט"ו) וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה' אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מורבכת חלות בלולות בשמן, על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו, והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה, ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר.
<h2>דף מח:</h2>
היין (והשמן) [והסלת] שמביאין עם הקרבן הם הנקראים נסכים והסלת לבדה נקראת מנחת נסכים ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה ולא הגשה ולא לבונה, אבל טעונה מלח, וכולה נשרפת על מזבח החיצון והיין מתנסך ע"ג המזבח (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ב ה"א ע"ש). אמרינן במסכת שקלים (דף י"ד ב') ארבע חותמות היו במקדש וכותב בהן עגל זכר גדי חוטא, עגל משמש נסכי בקר של גדולים ושל קטנים של זכרים ושל נקבות, גדי משמש נסכי [ה]צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות חוץ משל אילים, זכר משמש נסכי אילים בלבד, חוטא משמש נסכי שלש בהמות של מצורע, כל מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן בן פנחס שהוא ממונה על החותמות ונותן לו מעות ומקבל ממנו חותם בא לו אצל אחיה שהיה ממונה על (הסלתות) [הנסכים] ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים ולערב באים זה אצל זה ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות. וזו היא מצות נסכים בפרשת שלח (במדבר ט"ו ג'—י"ב) ועשיתם אשה לה' עולה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במועדיכם לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר [או] מן הצאן, והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברביעית ההין שמן, ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד, או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין תקריב ריח ניחח לה', וכי תעשה בן בקר עולה או זבח לפלא נדר או שלמים לה', והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין, [ויין תקריב לנסך חצי ההין] אשה ריח ניחח לה', ככה יעשו לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים, כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם. או לאיל דרשו רבותינו בפרק שתי מדות (מנחות צ"א ב') לרבות את הפלגס לנסכי איל, מה שכתוב אשה ריח ניחח אינו עונה על היין שהיין ניתן לספלים על המזבח (ע"פ פירוש רש"י) כמו ששנינו במסכת סוכה (מ"ח ב'). אמרינן בפרק שתי מדות (מנחות צ' ב') שאין טעון נסכים אלא עולת בהמה והשלמים בלבד בין שהוא קרבן ציבור או קרבן יחיד, אף כבש יולדת ואילו של כהן גדול הואיל והן עולות טעונין נסכים אבל העוף והאשמות והחטאות אין מביאין עמהם נסכים חוץ מחטאת מצורע ואשמו שנתפרשו נסכיהם מן התורה, ומנין שאין מביאין נסכים עם החטאת והאשם שנאמר לפלא נדר או בנדבה דבר הבא בנדר או בנדבה יצאו חטאות ואשמות ובכור ומעשר ופסח ומניין להביא שלמי חגיגה ועולת ראייה לנסכים שנ' או במועדיכם (ע"פ רמב"ם שם פ"ב הל' ב'—ג'). והכבש הבא חובה לעומר היתה מנחתו כפולה שני עשרונים אבל נסכיו כשאר נסכי כבש אין שם כי אם רביעית שמן לשני עשרונים ורביעית ההין יין כדאיתא בפרק שתי מדות (פ"ט ב'). שיעורי הנסכים האמורים בספר יחזקאל ומנין אותם הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מילואים הם לחנוכת המזבח בבית שלישי בימי מלך המשיח ואין נוהגין לדורות, וכן בימי עזרא הקריבו מילואים שאין נוהגין לדורות (ע"פ רמב"ם שם הל' י"ד—ט"ו).
